יָתוֺם noun [masculine] orphan (Late Hebrew id.; Aramaic יַתְמָא, ; Phoenician יתם; Arabic pupil, orphan) — יָתוֺם Exodus 22:21 29t.; plural יְתוֺמִים Exodus 22:23 8t.; suffix יְתֹמֶיךָ Jeremiah 49:11; יְתֹמָיו Isaiah 9:16; לִיתוֺמָיו Psalm 109:12; — orphan, i.e. fatherless ("" אַלְמָנָה) Exodus 22:23; Psalm 109:9; Lamentations 5:3 ("" אַין אָב); Job 24:9; Psalm 109:12; probably also Exodus 22:21; Deuteronomy 10:18; Deuteronomy 14:29; Deuteronomy 16:11,14; Deuteronomy 24:17,19,20,21; Deuteronomy 26:12,13; Deuteronomy 27:19; Psalm 94:6; Psalm 146:9; Jeremiah 7:6; Jeremiah 22:3; Zechariah 7:10; Malachi 3:5 (in all these, mentioned as helpless, exposed to injury, "" אַלְמָנָה and גֵּר); similarly, "" אַלְמָנָה Job 22:9; Job 24:3; Job 29:12; Job 31:17; Psalm 68:6; Isaiah 1:17,23; Isaiah 9:16; Isaiah 10:2; Jeremiah 49:11; Ezekiel 22:7; without אלמנה Hosea 14:4; Job 6:27; Job 31:21; Psalm 10:14; Psalm 10:18; Proverbs 23:10; Jeremiah 5:28 (in no case clear that both parents are dead).

וְ֝יָת֗וֹם וְהַיָּת֤וֹם וְהַיָּת֥וֹם וְיָת֑וֹם וְיָת֖וֹם וְיָת֛וֹם וְיָת֤וֹם וִֽיתוֹמִ֣ים והיתום ויתום ויתומים יְ֝תוֹמִ֗ים יְ֭תוֹמִים יְתֹמִ֣ים יְתֹמִֽים׃ יְתֹמֶ֖יךָ יְתֹמָ֤יו יְתוֹמִ֑ים יְתוֹמִ֖ים יְתוֹמִ֣ים יְתוֹמִ֤ים יָ֝ת֗וֹם יָת֑וֹם יָת֔וֹם יָת֖וֹם יָת֗וֹם יָת֣וֹם יָת֤וֹם יָת֥וֹם יָת֨וֹם יָתֽוֹם׃ יָתוֹם֙ יתום יתום׃ יתומים יתמיו יתמיך יתמים יתמים׃ לִיתוֹמָֽיו׃ לַיָּת֣וֹם לַיָּת֥וֹם ליתום ליתומיו׃ laiyaTom lay·yā·ṯō·wm layyāṯōwm lî·ṯō·w·māw litoMav lîṯōwmāw vehaiyaTom veyaTom vitoMim wə·hay·yā·ṯō·wm wə·yā·ṯō·wm wəhayyāṯōwm wəyāṯōwm wî·ṯō·w·mîm wîṯōwmîm yā·ṯō·wm yaTom yāṯōwm yə·ṯō·māw yə·ṯō·me·ḵā yə·ṯō·mîm yə·ṯō·w·mîm yetoMav yəṯōmāw yetoMeicha yəṯōmeḵā yetoMim yəṯōmîm yəṯōwmîmInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts