לְאֹם, לְאוֺם noun masculine^{Genesis 25:23} people, in poetry and chiefly late; — ׳ל absolute Genesis 25:23 (twice in verse); Proverbs 14:28, לְאוֺם Proverbs 11:26; suffix לְאוּמִּי Isaiah 51:4; plural לְאֻמִּים Genesis 25:23 28t.; לְאוּמִים Isaiah 55:4; — people, both of Israel and of Edom, Genesis 25:23 (3 t. in verse) (J; Jacob and Esau; "" גּוֺי); elsewhere of Israel only Isaiah 51:4 (singular "" עַם); usually plural of other peoples: — ׳שְׁאוֺן ל Isaiah 17:12 ("" הֲמוֺן עמים, compare Isaiah 17:13; "" גּוֺיִם Isaiah 34:1; Isaiah 43:9; Psalm 2:1; Psalm 44:3; Psalm 44:15; Psalm 105:44; Psalm 149:7, compare Isaiah 55:4 (twice in verse) (גּוֺי in Isaiah 55:5); "" עַמִּים Genesis 27:29 (J), Habakkuk 2:13; Jeremiah 51:58; Psalm 47:4; Psalm 57:10; Psalm 67:5 (twice in verse); Psalm 108:4; Proverbs 24:24; further Isaiah 41:1; Isaiah 49:1 (both "" אִיִּים), Isaiah 43:4 ("" אָ֯דָם Isaiah 60:2 ("" אֶרֶץ), Psalm 9:9 ("" תֵּבֵל), Psalm 148:11 ("" מַלְכֵי אֶרֶץ, etc.); עֲדַת לְאֻמִּים Psalm 7:8, ׳הֲמוֺן ל Psalm 65:8; of any and all peoples Proverbs 14:34; singular indefinite = people in General, as making public opinion, Proverbs 11:26 (collective, with plural verb); = population, as subjects of prince Proverbs 14:28 ("" עַם).

אֻמִּֽים׃ אמים׃ בַּל־ בל־ וּ֝לְאֻמִּ֗ים וּלְאֹם֙ וּלְאֻמִּ֓ים ׀ וּלְאֻמִּ֖ים וּלְאֻמִּ֥ים וּלְאוּמִּ֖י ולאומי ולאם ולאמים לְ֝אֹ֗ם לְ֝אֻמִּ֗ים לְ֭אֻמִּים לְא֑וֹם לְאֻ֫מִּ֥ים לְאֻמִּ֑ים לְאֻמִּ֔ים לְאֻמִּ֖ים לְאֻמִּ֗ים לְאֻמִּ֣ים לְאֻמִּֽים׃ לְאוּמִּ֖ים לאום לאומים לאם לאמים לאמים׃ מִלְאֹ֣ם מלאם ’um·mîm ’ummîm bal bal- lə’ōm lə’ōwm lə’ummîm lə’ūmmîm lə·’ō·wm lə·’ōm lə·’um·mîm lə·’ūm·mîm leom leumMim mil’ōm mil·’ōm milOm ū·lə·’ōm ū·lə·’ūm·mî ū·lə·’um·mîm ūlə’ōm ūlə’ūmmî ūlə’ummîm uleOm uleumMi uleumMim umMimInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts