I. [עָתַר] verb pray, supplicafe (always to God) (compare Arabic slaughter for sacrifice De^{Gn (4) 381} We^{Skizzen iii. 115, 166; Heid. (2). 118, 142}; RS^{Sem i. 210 f.; 2nd ed.; 227 f.}); —

Qal Imperfect3masculine singular ׳וַיֶעְתַּר לי Genesis 25:21, ׳אֶליֿ Exodus 8:26; Exodus 10:18; Judges 13:8; יֶעְתַּד אֶלאֱֿלוֺהַּ Job 33:26.

Niph`al be supplicated, entreated (and grant entreaty; always of God), usually with ל of worshipper (see ל

5d): Perfect3masculine singular consecutive וְנֶעְתַּר לָהֶם Isaiah 19:22; Imperfect3masculine singular וַיֵּעָ֫תֶר לוֺ Genesis 25:21; 2Chronicles 33:13, וַיֵּעָתֵר לָנוּ Ezra 8:23; with לָאָרֶץ for the land 2 Samuel 21:14; 2 Samuel 24:25; Infinitive absolute לָהֶם וְנַעְתּוֺר 1 Chronicles 5:20; construct (as substantive) הֵעָתֶרלֿוֺ2Chronicles 33:19.

Hiph`il =

Qal, make supplication, with אֶל, לְ: Perfect ׳וְהַעְתַּרְתִּ֫י אֶליֿ Exodus 8:25; Imperfect2masculine singular תַּעְתִּיר אֵלָיו Job 22:27; Imperative masculine plural ׳הַעְתִּירוּ אֶליֿ Exodus 8:4; Exodus 9:28, ׳לי Exodus 10:17; also with ל person in behalf of whom, Imperfect1singular אַעְתִּיר לְךָ Exodus 8:5, so Imperative חַעְתִּירוּ, with בַּעֲדִי Exodus 8:24.

אַעְתִּ֣יר אעתיר הַעְתִּ֖ירוּ הַעְתִּ֙ירוּ֙ הַעְתִּ֣ירוּ העתירו וְהֵֽעָתֶר־ וְהַעְתִּ֖ירוּ וְהַעְתַּרְתִּ֣י וְנֶעְתַּ֥ר וְנַעְתּ֥וֹר וַיֵּעָ֤תֶר וַיֵּעָתֵ֖ר וַיֵּעָתֵ֤ר וַיֵּעָתֵ֧ר וַיֶּעְתַּ֖ר וַיֶּעְתַּ֥ר וַיֶּעְתַּ֨ר והעתירו והעתר־ והעתרתי ויעתר ונעתור ונעתר יֶעְתַּ֤ר יעתר תַּעְתִּ֣יר תעתיר ’a‘·tîr ’a‘tîr aTir ha‘·tî·rū ha‘tîrū haTiru ta‘·tîr ta‘tîr taTir vaiyeAter vaiyeTar vehatarTi vehaTiru veheater venaTor veneTar way·ye‘·tar way·yê·‘ā·ṯer way·yê·‘ā·ṯêr wayyê‘āṯer wayyê‘āṯêr wayye‘tar wə·ha‘·tar·tî wə·ha‘·tî·rū wə·hê·‘ā·ṯer- wə·na‘·tō·wr wə·ne‘·tar wəha‘tartî wəha‘tîrū wəhê‘āṯer- wəna‘tōwr wəne‘tar ye‘·tar ye‘tar yeTarInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts